סיפור חינוכי ערכי לטו בשבט ולכל השנה.
מומלץ. כאן עבורכם להורדה להדפסה לכיתה.
מדריך למורה
הסיפור שלפנינו מתמקד בדיאלוג רגשי בין אדם לעץ בגינתו, הממחיש את החשיבות העמוקה של מתן כבוד לטבע וטיפוחו מעבר להשקיה טכנית בלבד. כאשר העץ נראה נבול וחלש בט”ו בשבט, הגיבור מגלה דרך שיחה דמיונית כי העץ סובל מהתנהגותם המזלזלת של הילדים שקוטפים מענפיו ומשליכים סביבו פסולת. בעקבות הבנה זו, המשפחה מקבלת על עצמה אחריות סביבתית ומשנה את יחסה לצומח, דבר המוביל ללבלוב מרהיב של פירות ופרחים יחדיו. היצירה נועדה להעביר מסר חינוכי על הקשר החי בין האדם לאילן ועל כך שצמיחה אמיתית נובעת מיחס של הערכה, הקשבה ושמירה על כבוד הבריאה.
סיפור:
שתלתי לפני שנה עץ תפוזים בגינה. אני משקה אותו מדי כמה ימים, וחפרתי לו ערוגה עגולה מסביב לגזע.
הילדים שלי מאוד אוהבים לשחק בעץ. הם מטפסים עליו, שוברים ענפים, קוטפים ממנו עלים ומשחקים לעצמם.
יום אחד שמתי לב שהעץ עומד בקושי. העלים שלו היו דהויים, אפילו הצבע הירוק היה מעט אפרפר-חום, והגזע נטה הצידה. לידו נותרו זרוקים עלים וענפים שבורים, ולא הבנתי מה קורה לו.
חשבתי שאולי אחרי הגשם הוא יפרח. כבר שנה שלישית שהוא כמעט ואינו מוציא עלים, ולפני שהפירות הקטנים מספיקים לצאת – הכול נושר. הגיע ט״ו בשבט, ראש השנה לאילנות, ובגינות אחרות כבר פרחו עצים קטנים, אבל אצלי – בקושי עלים, כמעט בלי פרחים.
בלבי כאבתי: למה העץ שלי לא צומח? למה הוא לא פורח?
החלטתי לדבר איתו. יצאתי לבדי לחצר, מילאתי את הערוגה במים, וליטפתי את הגזע.
פתאום שמעתי רשרוש בענפים.
“עץ שלי,” שאלתי, “למה אתה נראה כך? למה אתה כל כך עצוב?”
וקול חלש, מיואש ועצוב ענה לי:
“כי לא מכבדים אותי. הילדים מטפסים עליי, שוברים ממני ענפים, קוטפים עלים וזורקים אותם סתם. אפילו כשהם אוכלים חטיפים – הם זורקים את השאריות לידי. קשה לי כך.”
דמעה זלגה מעיניי. רצתי הביתה וקראתי לילדיי. סיפרתי להם על השיחה עם העץ, והם הקשיבו בשקט.
הבטחנו יחד: לא נטפס על העץ, לא נשבור ענפים ולא נקטוף עלים סתם. נכבד את העץ, וניקח ממנו רק כשבאמת נצטרך – והוא ייתן בשמחה.
יצאתי שוב לחצר לספר לעץ. והנה – תוך ימים אחדים, לכבוד ט״ו בשבט, התמלא העץ בפרחים קטנטנים. לאט לאט נפלו הפרחים, ובמקומם בצבצו פירות קטנים וכתומים – תפוזים של ממש.
השקיתי את העץ ושאלתי: “עץ יקר, למה יש עליך גם פרחים וגם פירות יחד?”
והענפים רשרשו והוא ענה:
“כדי שתמיד יהיה לכם נעים – גם פרחים וגם פירות.”
חיבקתי את העץ. הבטתי מסביב – ואף אחד לא ראה.
וביחד לחשנו בשירה:
“מה טוב ה’!”
