יָרַדְתִּי מִן הָאֳנִיָּה בְּנָמֵל יָפוֹ, וְלִבִּי פָּעַם בְּחָזְקָה.
זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁדָּרַכְתִּי עַל אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הִסְתַּכַּלְתִּי סָבִיב וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי:
מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו?
לְאָן הוֹלְכִים רִאשׁוֹנָה?

רַבִּים אָמְרוּ לִי:
״קֹדֶם תָּנוּחַ. קֹדֶם תִּתְאַרְגֵּן. קֹדֶם תַּכִּיר אֶת הָאָרֶץ.״

אֲבָל בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלִּי הָיְתָה תְּחוּשָׁה אַחֶרֶת.
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ לוֹחֵשׁ לִי בְּשֶׁקֶט:

“יָשָׁר לְבֵית הָרַב…”

לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ.
אֲנִי בָּחוּר צָעִיר.
הַאִם רָאוּי אֲנִי לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל רַב גָּדוֹל כָּל כָּךְ?
הַאִם זֶה הַצַּעַד הַנָּכוֹן?

וְאַף עַל פִּי כֵן – הַלֵּב הוֹלִיךְ.

עָלִיתִי לִירוּשָׁלַיִם, וְהִגַּעְתִּי לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
נִכְנַסְתִּי בִּירְאָה וְעָצַרְתִּי.

לִפְנַי עָמַד הָרַב, וְכּוֹס הַהַבְדָּלָה בְּיָדוֹ.
סָבִיבוֹ עָמְדוּ אֲנָשִׁים רַבִּים, וְכֻלָּם שְׁקֵטִים.
הָיָה שָׁם שֶׁקֶט מְיֻחָד –
שֶׁקֶט שֶׁל קְדוּשָּׁה.

הִסְתַּכַּלְתִּי וְהִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ הַזְּמַן עָצַר.
כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה רַבִּי מִיָּמִים קְדוּמִים,
וְכָל הַחֶדֶר מָלֵא יִרְאַת כָּבוֹד.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין עוֹד סָפֵק.
לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ לִי מִלָּה.
הַלֵּב כְּבָר הֵבִין.

אָמַרְתִּי בְּלִבִּי:
זֶה הָרַב שֶׁלִּי.

מֵאוֹתוֹ יוֹם הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה.
לֹא רַק לִלְמֹד סְפָרִים,
אֶלָּא לִלְמֹד מָה זֶה לִהְיוֹת אֶחָרָאי.

לָמַדְתִּי שֶׁכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל
צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ:
מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל?

וְאָז הֵבַנְתִּי:
לֹא בָּאתִי לָאָרֶץ רַק כְּדֵי לִלְמֹד.
בָּאתִי כְּדֵי לְהִתְחַנֵּךְ,
וּכְדֵי לְחַנֵּךְ אֲחֵרִים.

זֹאת הָיְתָה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלִּי.