בְּעִיר מֶקְנֶס חָי זוּג צָעִיר שֶׁרַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר הִתְחַתֵּן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הַקְּהִלָּה שָׂמְחָה מְאֹד וּלְכֻלָּם הָיוּ תִּקְווֹת רַבּוֹת מֵהַזּוּג הַצָּעִיר.
לְפֶתַע, צֵל שֶׁל דְּאָגָה הֵחֵל לְהֵעִיב עַל הַשִּׂמְחָה.
הֶחָתָן הָיָה אָדָם שֶׁהִקְפִּיד מְאֹד בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה וְכַשְׁרוּת. הוּא רָצָה בַּיִת שֶׁכָּל פְּרָט בּוֹ יִהְיֶה כַּהֲלָכָה. הַכַּלָּה, מִצִּדָּהּ, בִּשְּׁלָה בְּאַהֲבָה כְּפִי שֶׁלָּמְדָה בְּבֵית אִמָּהּ, בִּתְמִימוּת וּבְכַוָּנָה טוֹבָה לְשַׂמֵּחַ אֶת בַּעֲלָהּ הַטָּרִי.
עֶרֶב אֶחָד, הֻנַּח עַל הַשֻּׁלְחָן סִיר תַּבְשִׁיל רֵיחָנִי וּמֻשְׁקָע. הַכַּלָּה חִיְּכָה בְּצִפִּיָּה, אַךְ הֶחָתָן הִבִּיט בַּסִּיר וּמַשֶּׁהוּ בּוֹ נִרְתַּע.
“אֲנִי לֹא יָכוֹל לֶאֱכֹל מִזֶּה. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהָאֹכֶל לֹא כָּשֵׁר כְּפִי שֶׁאֲנִי רָגִיל.”
הַמִּלִּים נָפְלוּ כְּמוֹ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת. הַכַּלָּה נִקְפְּאָה עַל מְקוֹמָהּ. עֵינֶיהָ הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת וְהִיא פָּרְצָה בִּבְכִי מַר.
“הִשְׁקַעְתִּי אֶת כָּל הַלֵּב שֶׁלִּי בַּסִּיר הַזֶּה,” אָמְרָה בְּקוֹל חָנוּק, “כָּךְ לָמַדְתִּי מֵאִמִּי שֶׁנִּפְטְרָה”.
הֶחָתָן עָמַד מֻבְהָל, הוּא רָאָה שֶׁפָּגַע בָּהּ עָמֹק, אַךְ דְּבֵקוּתוֹ בַּהֲלָכָה לֹא אִפְשְׁרָה לוֹ לָסֶגֶת.
הַשֻּׁלְחָן הָיָה עָמוּס בְּכָל טוּב, אַךְ הַבַּיִת הִתְמַלֵּא בְּשֶׁקֶט כָּבֵד וְצוֹרֵב. הַשָּׁלוֹם הֵחֵל לְהִסְתַּדֵּק.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, בַּעֲצָתָם שֶׁל קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה, הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם אֶל הָרַב יוֹסֵף מַשָּׂאשׁ. הָרַב הִגִּיעַ לְבֵית הַזּוּג וְהִקְשִׁיב לִשְׁנֵיהֶם בְּסַבְלָנוּת אֵין־קֵץ. הוּא לֹא כָּעַס עַל הֶחָתָן וְלֹא הֶאֱשִׁים אֶת הַכַּלָּה.
“תָּבִיאוּ אֶת הַסִּיר אֵלַי,” אָמַר בְּשֶׁקֶט.
כְּשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַסִּיר לְשֻׁלְחָנוֹ, הָרַב נָטַל יָדַיִם, בֵּרַךְ בְּקוֹל רָם וּבְכַוָּנָה, וְטָעַם מִן הַתַּבְשִׁיל לְעֵינֵיהֶם הַמִּשְׁתָּאוֹת. הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר:
“הָאֹכֶל הַזֶּה גַּם כָּשֵׁר וְגַם טָעִים מְאֹד.”
הֶחָתָן הֶחְוִיר מִבּוּשָׁה. אִם הָרַב הַגָּדוֹל אוֹכֵל – מִי הוּא שֶׁיַּחְמִיר? הַכַּלָּה נָשְׁמָה לִרְוָחָה, וְהַמֶּתַח שֶׁבֵּין לְבָבוֹתֵיהֶם הֵחֵל לְהִתְפּוֹגֵג.
בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת, קָרָא הָרַב לַכַּלָּה לְבַדָּהּ. בְּנֹעַם וּבְעָדִינוּת, הוּא לִמֵּד אוֹתָהּ כֵּיצַד לְהַקְפִּיד עַל פְּרָטִים מְסֻיָּמִים בְּכַשְׁרוּת כְּדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ. לְאַחַר מִכֵּן קָרָא לֶחָתָן וְהִסְבִּיר לוֹ שֶׁעָלָיו לְדַבֵּר בְּרַכּוּת וּבְכָבוֹד, וְלֹא לִפְגֹּעַ בְּנֶפֶשׁ אָדָם בְּשֵׁם שׁוּם “חֻמְרָה”.
כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הָרַב: “רַבִּי, הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן זֶה, כֵּיצַד אָכַלְתָּ?”, עָנָה הָרַב בְּחִיּוּךְ:
“יֵשׁ דְּרָגוֹת בַּהֲלָכָה. כְּשֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ אִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה – הַשָּׁלוֹם בַּבַּיִת וּשְׁמִירָה עַל לֵב הָאָדָם קוֹדְמִים לְכָל חֻמְרָה. תּוֹרָה אֲמִתִּית מְלַמֶּדֶת לִשְׁמֹר עַל הַלְּבָבוֹת.”
נְקֻדּוֹת לְמַחְשָׁבָה וְדִיּוּן (כִּתָּה ו’)
- הִתְנַגְּשׁוּת עֲרָכִים: הֶחָתָן רָצָה לִשְׁמֹר עַל “כַּשְׁרוּת” וְהַכַּלָּה רָצְתָה לִשְׁמֹר עַל “מָסֹרֶת הַבַּיִת”. אֵיךְ לְדַעְתְּכֶם אֶפְשָׁר לִמְנֹעַ מֵהִתְנַגְּשׁוּת כָּזוֹ לְהָפוֹךְ לִמְרִיבָה?
- כּוֹחָהּ שֶׁל דֻּגְמָה אִישִׁית: מַדּוּעַ לְדַעְתְּכֶם הָרַב בָּחַר לֶאֱכֹל מֵהַסִּיר בִּמְקוֹם רַק לוֹמַר לָהֶם שֶׁזֶּה כָּשֵׁר? מָה זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַל מַנְהִיגוּת?
- בֵּין חֻמְרָה לִרְגִישׁוּת: הָרַב אוֹמֵר שֶׁ”שְׁלוֹם בַּיִת קוֹדֵם לְחֻמְרָה”. הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לַחְשׁוֹב עַל דֻּגְמָאוֹת נוֹסָפוֹת בְּחַיֵּי הַיּוֹמְיוּם שֶׁבָּהֶן כְּדַאי לְוַתֵּר עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁחָשׁוּב לָנוּ לְמַעַן הַשָּׁלוֹם?
- חָכְמַת הַדִּבּוּר: הָרַב דִּבֵּר עִם כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג בְּנִפְרָד לְמָחֳרָת. מַדּוּעַ לְדַעְתְּכֶם הוּא עָשָׂה זֹאת? מָה הוּא הִשִּׂיג בְּכָךְ שֶׁלֹא “הוֹכִיחַ” אוֹתָם מוּל כֻּלָּם?
“דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם”
