יְלָדִים יְקָרִים,
הַשַּׁבָּת אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לִקְרֹא אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת סִפּוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה: אוֹר וָחֹשֶׁךְ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִּים. עַל כָּל שָׁלָב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא נֶאֱמַר: “וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב”. אֲבָל בַּסּוֹף, כְּשֶׁנִּבְרָא הָאָדָם, הַתּוֹרָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּבִטּוּי מְיֻחָד: “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד”.
מַדּוּעַ דַּוְקָא הָאָדָם זָכָה לַתֵּאוּר הַזֶּה? מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם נִבְרָא “בְּצֶלֶם אֱלֹהִים”. הַמַּשְׁמָעוּת אֵינָהּ מַרְאֶה חִיצוֹנִי, אֶלָּא מַתָּנָה עֲצוּמָה שֶׁאֵין לְאַף יְצוּר אַחֵר בָּעוֹלָם: **שֵׂכֶל, מַחְשָׁבָה וְכוֹחַ בְּחִירָה חָפְשִׁי**. בַּעֲלֵי חַיִּים פּוֹעֲלִים לְפִי דְּחָפִים וְאִינְסְטִינְקְטִים טִבְעִיִּים, אַךְ אֲנַחְנוּ מְסֻגָּלִים לַעֲצֹר, לַחְשֹׁב, לִשְׁקֹל וּלְהַחְלִיט. נִתְּנָה לָנוּ הַיְּכֹלֶת לִבְחֹר בַּטּוֹב שֶׁבּוֹנֶה וּמְחַבֵּר, אוֹ חָלִילָה בָּרַע שֶׁהוֹרֵס וּמְפָרֵק.
אַךְ כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה מַרְאָה לָנוּ מִיָּד, עִם הַכּוֹחַ לִבְחֹר מַגִּיעָה גַּם אַחְרָיוּת גְּדוֹלָה, וְהַסַּכָּנָה לְהִדַּרְדֵּר תָּמִיד קַיֶּמֶת:
* אָדָם וְחַוָּה: חֲכָמֵינוּ מְסַפְּרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם נִבְרְאוּ “גַּב אֶל גַּב”, וְרַק אָז הָעֳמְדוּ פָּנִים אֶל פָּנִים. הַמַּסָּר בָּרוּר: הַיִּעוּד שֶׁלָּנוּ הוּא לִחְיוֹת בְּשֻׁתָּפוּת, בְּכָבוֹד הֲדָדִי וּבְהַקְשָׁבָה, וְלֹא לְהִתְיַחֵס לְאָדָם אַחֵר כְּאֶל כְּלִי אוֹ חֵפֶץ לְנִצּוּל אִישִׁי.
* קַיִן וָהֶבֶל: שְׁנֵי הָאַחִים הָרִאשׁוֹנִים בַּהִיסְטוֹרְיָה – אֶחָד חַקְלַאי וְהַשֵּׁנִי רוֹעֵה צֹאן. בִּמְקוֹם לְשַׁלֵּב כּוֹחוֹת, לְהַרְוִיחַ מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לְהַצִּיעַ וְלִחְיוֹת יַחַד, הֵם הִתְחִילוּ לְהִתְוַכֵּחַ “מִי חַיָּב לְמִי” וּמִי חָשׁוּב יוֹתֵר. הַקִּנְאָה, הַוִּכּוּחִים וְהָרָצוֹן לִשְׁלֹט נִצְּחוּ אֶת הַהִגָּיוֹן, וְהַמְּרִיבָה הַזּוֹ הִסְתַּיְּמָה בָּאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁל הָרֶצַח הָרִאשׁוֹן. הַסִּפּוּר הַזֶּה הוּא תַּמְרוּר אַזְהָרָה לְכֻלָּנוּ: כְּשֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לַכַּעַס לְנַהֵל אוֹתָנוּ בִּמְקוֹם לְנַהֵל שִׂיחָה, כֻּלָּם מַפְסִידִים.
הַהִדַּרְדְּרוּת הַזּוֹ הוֹבִילָה בַּהֶמְשֵׁךְ לַמַּבּוּל, וּמְאֻחָר יוֹתֵר הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל אָדָם בְּשֵׁם “פֶּלֶג” – שֵׁם שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ אֶת הַמֻּשָּׂג פִּלּוּג. זֶה טִבְעִי וְלֵגִיטִימִי שֶׁלֹּא כֻּלָּנוּ נַחְשֹׁב אוֹתוֹ הַדָּבָר וְשֶׁלְּכָל אֶחָד תִּהְיֶה דֵּעָה מִשֶּׁלּוֹ. הַבְּעָיָה מַתְחִילָה כַּאֲשֶׁר כָּל אֶחָד מִתְבַּצֵּר בְּעֶמְדָתוֹ, מְסָרֵב לְהַקְשִׁיב וּמַחְרִים אֶת הָאַחֵר. תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: בִּמְקוֹם לַחְשֹׁב כְּמוֹ “מִפְלָגָה” (מִלָּה שֶׁבָּאָה מִפִּלּוּג וּמִפֵּרוּד), כְּדַאי לָנוּ לַחְשֹׁב כְּמוֹ “תְּנוּעָה”. תְּנוּעָה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִיא אֶת הַכִּשָּׁרוֹן הַיִּחוּדִי שֶׁלּוֹ, וּבְיַחַד כֻּלָּם נָעִים קָדִימָה וְיוֹצְרִים חֶבְרָה חֲזָקָה וְטוֹבָה.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרַב בִּגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם, וְהוּא יִבָּנֶה מֵחָדָשׁ רַק בִּזְכוּת אַהֲבַת חִנָּם וּנְתִינָה. אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה בַּפֹּעַל, כְּבָר עַכְשָׁו בַּכִּתָּה וּבַהַפְסָקוֹת?
הַסּוֹד פָּשׁוּט: רוֹאִים אֶת הַמַּעֲלוֹת וְהַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חָבֵר וַחֲבֵרָה, וְלֹא מְחַפְּשִׂים אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם. כְּשֶׁמִּתְרַכְּזִים בַּטּוֹב שֶׁבַּזּוּלַת, אֵין מָקוֹם לְקִנְאָה, וְנוֹצֶרֶת חֲבֵרוּת אֲמִתִּית וּמְאֻחֶדֶת.
כּוֹחַ הַבְּחִירָה נָתוּן בַּיָּדַיִם שֶׁלָּכֶם בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ – בּוֹאוּ נִבְחַר בַּשֵּׂכֶל, בַּהַקְשָׁבָה וּבְאַהֲבָה!
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
