מֵהִלְכוֹת הכנסת אורחים

לימוד הליכות המצווה מהנהגת אברהם אבינו

טו. אַבְרָהָם אָבִינוּ קִבֶּל בְּעַצְמוֹ אֶת הָאוֹרְחִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כְּכָתוּב “וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה”, לִכְבוֹדָם. מִכָּאן נִלְמַד, לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים בְּפָנִים מְאִירוֹת, וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שִׂמְחָה וְחִיבָּה, וּבְהֶתְאֵם לְמָה שֶׁנּוֹהֲגִים לִלְחוֹץ יָד וּלְחַיֵּיךְ בְּהַרְגָּשָׁה שְׂמֵחָה.

טז. אַבְרָהָם פָּנָה אֶל הָאוֹרְחִים וּעוֹדֵד אוֹתָם לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ: “וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ”. מִכָּאן נִלְמַד, לְעוֹדֵד אֶת הָאוֹרְחִים וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאָנוּ רוֹצִים מְאֹד שֶׁיִּתְאָרְחוּ אֶצְלֵנוּ וְאָנוּ שְׂמֵחִים בָּהֶם.

 שָׁלוֹשׁ עֲלִיּוֹת אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָעֲלִיָּיה אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּאֱמֶת מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. כָּךְ הָיָה, וּכְבָר בִּשְׁנַת ה’תרס”ו (1906) עָלוּ לָאָרֶץ כַּמָּה מֵחֲשׁוּבֵי רַבָּנֵי בַּגְדַאד, וּבְעִקְבוֹתֵיהֶם עָלוּ גַּם הָאֵם וְהַיְּלָדִים לְמִשְׁפַּחַת נִסִים. הָאָב רַחֲמִים נִשְׁאַר לְסַיֵּים אֶת עִסְקֵי הַמִּשְׁפָּחָה. כַּעֲבוֹר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים בָּאָרֶץ, חָזַר הַבֵּן יִצְחַק לְבַגְדַאד, כְּדֵי לִלְמוֹד בִּישִׁיבַת הָרַבָּנִים בְּרַאשׁוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַמְּקוּבָּל הָאֱלהִי רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגַסִי.

בִּשְׁנַת ה’תרפ”ד, לְאַחַר שֶׁהַבֵּן יִצְחַק נָשָׂא לְאִשָּׁה אֵת מַרַת וִיקְטוֹרְיָה, הֵם עָלוּ יַחַד לָאָרֶץ וְקָבְעוּ אֶת בֵּיתָם בְּעִיר הַקּוֹדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם. אֶת הַבַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם, הֵכִין הָרַב יִצְחַק שְׁנָתַיִים לִפְנֵי כֵּן כַּאֲשֶׁר שָׁלַח לְאָחִיו כֶּסֶף לִרְכִישַׁת הַבַּיִת. אוּלָם, חֲצִי שָׁנָה לְאַחַר שְׁהוּתָם בָּאָרֶץ נִגְמַר הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתָם. הָרַב יִצְחַק נֶאֱלָץ לַחֲזוֹר לְבַדּוֹ לְבַגְדַאד לְגַיֵּיס כֶּסֶף.וּלְאַחַר זְמַן קָצָר חָזַר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִתְיַישֵּׁב בָּהּ עִם הָרַבָּנִית וִילָדָיו כָּל יָמָיו.

 

 

 

 בית מדרש “וְאָהַבְתָּ” 

שאלה: קרמבו } כבוד הרב, קנו לי נעלי ספורט חדשים. האם אני צריכה לברך “שהחיינו”?

תשובה: נכון שמברכים “שהחיינו” על בגד חדש, אבל על נעליים נהגו לא לברך.

יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

כָּךְ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה: “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

הַבָּאִים מִצְרַיְימָה אֶת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ”. הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ 66 נֶפֶשׁ, וּבַדֶּרֶךְ נוֹלְדָה יוֹכֶבֶד, וְנִפְגְּשׁוּ יַחַד עִם יוֹסֵף וּשְׁנֵי בָּנָיו – וּבְיַחַד הֵם הָיוּ “שִׁבְעִים נֶפֶשׁ”. הֵם הָיוּ חַיָּיבִים לָרֶדֶת, בִּגְלַל שֶׁהַשֵּׁם גָּזַר גְּזֵירָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁזַרְעוֹ [=מִשְׁפַּחְתּוֹ] יִשְׁתַּעְבְּדוּ בַּגּוֹלָה [בְּמִצְרַיִם], וּמִשָּׁם יֵצְאוּ לַגְּ-א-וּלָה, יִהְיוּ לְעַם הַשֵּׁם וְיִזְכּוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה.