מֵהִלְכוֹת הכנסת אורחים

לימוד הליכות המצווה מהנהגת אברהם אבינו

יז. אַבְרָהָם אָבִינוּ הִצִּיעַ לָאוֹרְחִים לָנוּחַ מִטִּרְחַת הַדֶּרֶךְ, וּבְהֶתְאֵם לַמְּצִיאוּת שֶׁהָיְיתָה אָז הוּא גַּם הִצִּיעַ לָהֶם מַיִם לִרְחִיצָה וּמָקוֹם לָנוּחַ: “יִקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרָחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁעַנוּ תַּחַת הָעֵץ”. מִכָּאן נִלְמַד, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אוֹרֵחַ, לֹא לְהַעֲמִיס עָלָיו מִיָּד, אֶלָּא לְהַקְדִּים וּלְאַפְשֵׁר לוֹ לְהִתְאַרְגֵּן בְּהֶתְאֵם לְמָה שֶׁהוּא צָרִיךְ, אוּלַי לִרְחוֹץ פָּנִים וְיָדַיִים, וּלְהֵירָגַע וְלָנוּחַ.

יח. אַבְרָהָם אָבִינוּ הִצִּיעַ לָאוֹרְחִים לֶאֱכוֹל “מְעַט”: “יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם.. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”. חֲכָמִים לָמְדוּ מִכָּאן עַל הַתְּכוּנָה הַנַּעֲלֵית שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר “מְעַט” אֲבָל עוֹשֶׂה הַרְבֵּה. מִכָּאן נִלְמַד שְׁתֵּי הַנְהָגוֹת: 1) לֹא לְהַעֲמִיס עַל הָאוֹרְחִים בַּדִּיבּוּרִים יוֹתֵר מִידַי. 2) לְהִשְׁתַּדֵּל עֲבוּר הָאוֹרְחִים “הַרְבֵּה”, בְּמוּבָן שֶׁל בְּהֶתְאֵם וּבְמִידָּה נְכוֹנָה.

“לִלְמוֹד בַּמָּקוֹם שֶׁהַלֵּב חָפֵץ”

הָרַב יִצְחַק נִסִים הֶחְלִיט לִלְמוֹד בִּישִׁיבַת הַגָּאוֹן הַמְּקוּבָּל הָאֱלהִי רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגַסִי, ונָסַע מֵהָאֶרֶץ לְבַגְדַאד וּבָא לַיְּשִׁיבָה. סִיפֵּר תַּלְמִידוֹ הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָהוּ: “הָרַב שִׁמְעוֹן אַגַסִי הֵקִים אֶת יְשִׁיבָתוֹ לְתַלְמִידַי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ מְיוֹעָדִים לְכַהֵן כְּרַבָּנִים. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לִישִׁיבָה תַּלְמִיד צָעִיר כְּבֵן שְׁבַע-עֲשָׂרָה שָׁנָה, הוּא יִצְחַק נִסִים, וּבִקֶשׁ מָקוֹם לָשֶׁבֶת וְלִלְמוֹד. הַיְּשִׁיבָה הָיְיתָה מְלֵיאָה בְּלוֹמְדִים זְקֵנִים שֶׁשָּׁהוּ סְבִיב חָכָם שִׁמְעוֹן, וְרַק לְצָד מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הֶחָכָם נִמְצָא מְקוֹם פָּנוּי. הַצָּעִיר פָּסַע פְּנִימָה, אַךְ נִתְקַל בְּמַבְּטֵי הַלּוֹמְדִים שֶׁתָּמְהוּ עַל הֵעַזָתוֹ. כְּשֶׁהִתְעַנְיֵין בְּנוֹשֵׂא לִימּוּדֵיהֶם, נָזְפוּ בּוֹ: כֵּיצַד אַתָּה מֵעֵז לְדַבֵּר?! כָּאן לוֹמְדִים גְּדוֹלִים וַחֲכָמִים מִמְּךָ. יִצְחָק הַצָּעִיר הִתְעַקֵּשׁ, וְהֵחֵל לָדוּן עִמָּהֶם בָּעִנְיְינֵי הַמַּסֶּכֶת שֶׁלָּמְדוּ, וְתוֹךְ כְּדֵי הַדִּיּוּן, הִזְמִינוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי שֶׁלְּיָדוֹ, וְהֵחֵל לְהִתְפַּלְפֵּל אִתּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילֵךְ, הָיָה הָרַב נִסִים לְתַלְמִידוֹ הַמּוּבְהָק וּמַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ”

 

. בית מדרש “וְאָהַבְתָּ” 

שאלה: כבוד הרב, האם יש חובה לאכול סעודת שבת עם המשפחה? ואם בא לי עוד לישון, ולא בא לי לאכול עכשיו..?

תשובה: יפה שאת שואלת בפתיחות. דעי לך, לאכול עם המשפחה זו זכות – ולא רק חובה. ויחד עם המשפחה בשבת,זה מאד אמיתי לכבוד שבת. זה הכי נכון ומאוד כדאי.

הברכות של יַעֲקֹב אָבִינוּ.

כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה: “איש, אשר כברכתו ברך אותם”.יעקב אבינו ברך את יוסף ושני בניו, כאשר באו לבקר אותו כשהוא חולה. כמה חשוב וחינוכי } לבקר את סבא בכלל, וכשהוא חולה בפרט.בהמשך הפרשה יעקב מעניק ברכה לכל אחד מילדיו, ברכה אישית ומיוחדת למה שמתאים לו. כך היה עם הבן גד – שהתברך להיות זריז וראשון.. וכך עם כל הבנים.