**מערך שיעור: “ברכת כהנים – מי מברך ואיך?”

כיתות: ג-ו

משך השיעור: 45 דקות

נושא מרכזי: הכרת ברכת הכהנים, תפקיד המברך וכוחה של הברכה בחיינו

 מטרות השיעור:

1. התלמידים יכירו את פסוקי ברכת הכהנים ומקורם בתורה.

2. התלמידים יבינו את תפקיד הכהנים כמעבירי הברכה לעומת ה’ כמקור הברכה.

3. התלמידים יזהו את הרלוונטיות של הברכה בחיי היומיום ויבינו כיצד הם יכולים להיות חלק ממסורת הברכה.

4. התלמידים יתמודדו עם השאלה הדרמטית: “האם מותר גם לנו לברך בנוסח ברכת כהנים?” ויבינו את ההבדל בין ברכת כהנים לברכות יומיומיות.

 

 

### **חלק א: פתיחה (10 דקות)**

**כלי עזר:** תמונה של כהנים נושאים כפיים / סרטון אנימציה קצר על ברכת כהנים.

1. **שאלת פתיחה:**

   – “מי ראה את ההורים או הרב מברכים את הילדים בערב שבת? איך זה מרגיש?”

   – “האם אתם יודעים מאיפה מגיעה הברכה הזו?

מה אתם מרגישים כשהכהן מברך בבית הכנסת?

2. **הצגת הנושא:**

   – קוראים יחד את הפסוקים: *”יברכך ה’ וישמרך…”* (במדבר ו, כד-כו).

   – הסבר קצר: “זו הברכה שהכהנים בירכו את העם בימי בית המקדש, והיום אנחנו ממשיכים במסורת זו בתפילה ובברכות משפחתיות.

### **חלק ב: לימוד פעיל (25 דקות)*

#### **פעילות 1: “מי באמת מברך?” (10 דקות)**

1. **סיפור דיון בגמרא (סוטה לח:):**

   – “אם כל המתפללים בקבוצה הם כהנים – מי מברך את מי?”

   – דיון כיתתי: האם הכהנים מברכים את עצמם? את העם? או שה’ הוא המברך האמיתי?

2. **הצגת הרמב”ם (הלכות תפילה טו, ה):**

   – מקריאים את דברי הרמב”ם (בתרגום פשוט): “הכהנים רק מעבירים את הברכה – ה’ הוא המברך!”

   – המחשה: “כמו דוור שמעביר מכתב – השליח לא כתב אותו, אבל הוא חשוב!”

#### **שאלה דרמטית: “האם מותר לנו לברך?” (10 דקות)**

1. **הצגת הדילמה:**

   – “מה יקרה אם לא יהיו כהנים? האם נוכל לברך?”

   – הצבעה: “מי חושב שמותר? מי חושב שאסור?”

2. **גילוי התשובות:**

   – מקריאים את הפסוק *”כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”* (במדבר ו, כג) ומדגישים: “אתם – הכהנים!”

   – מציגים שתי תשובות מהפוסקים:

     – **החפץ חיים:** “כשאומרים את הברכה בלי לדקלם כמו כהן – זה מותר!”

     – **גינת ורדים:** “אם לא עולים לדוכן כמו בטקס – זו לא ‘ברכת כהנים רשמית’.”

3. **משחק תפקידים:**

   – ילד אחד משחק “כהן” ועולה על כיסא (“דוכן”).

   – ילד שני (לא כהן) מנסה לברך כמו הכהן – האם זה מותר?

   – ילד שלישי אומר: “אלוהינו, תן לרוני בריאות!” – האם זה שונה?

#### **פעילות 2: “ברכות בחיינו” (5 דקות)**

**כלי עזר:** דפים עם סיטואציות יומיומיות.

– **זוגות/קבוצות:**

  – כל קבוצה מקבלת כרטיסייה עם סיטואציות (למשל: סבא מברך לפני ארוחה, ילד אומר “תודה” על מתנה).

  – משימה: לזהות מי “מעביר” את הברכה ומי “מקור” הברכה (ה’).

—

### **חלק ג: סיכום ויצירה (10 דקות)**

#### **פעילות 3: “ברכת הכהנים שלי”**

**כלי עזר:** דפי צביעה, מדבקות, טושים.

1. **יצירת כרזה אישית:**

   – כל תלמיד כותב את פסוקי הברכת כהנים ומצייר סביבם את מי שהוא רוצה לברך (משפחה, חברים, חיילים).

2. **הצגה בכיתה:**

   – כל תלמיד משתף בקצרה: “אני רוצה לברך את ______ ש______”.

3. **סיכום המסר:**

   – “כשאנחנו מברכים – אנחנו כמו הכהנים: מעבירים אהבה וברכה מה’ לעולם!”

—

### **עזרים נלווים:**

– **דף עבודה:** פאזל עם פסוקי הברכה להשלמה.

– **שיר לסיום:** “יברכך” (לחן מוכר או מנגינה עצמית).

**העשרה:** למורים שרוצים להרחיב – אפשר להביא סיפור על מסורת ברכת הכהנים אצל עדות שונות (תימן, אשכנז).

**סיום מעורר:** “נסיים בברכה: שתזכו להיות מעבירי ברכה בעולם – כמו הכהנים!”

### **הערכה:**

– התלמידים יוכלו להסביר במילים שלהם את ההבדל בין “מברך” ל”מעביר ברכה”.

– התלמידים יידעו לציין שתי סיטואציות מחיי היומיום שבהן הם יכולים להיות מברכים לאחרים.

חשוב לשלב קטעי וידאו של כהנים מברגיםבכותל, וכן לחנים עדכניים לברכה

השיעור נוסד על דרשתו של הרב משה עמיאל

הקב”ה מקור הברכה לישראל – הרב משה עמיאל שליט”א

**השבת אנחנו זוכים להיפגש עם פרשת “נשא”, שעוסקת בכמה מצוות. חכמים מנו בהן 18 מצוות עשה ו-11 מצוות לא תעשה. יש בהן רצף של כמה מצוות שעוסקות בקדושת המחנות, איסור גזל, איסור שבועת שקר, מצוות מפרשת “מצורע”, ומצוות נזיר. ומיד בסמוך, למדים על מצוות ברכת כהנים שכולנו זוכים לה בפועל בכל יום מדי בוקר.**

כבר ברצף העניינים הזה יכולים אנחנו לעמוד על המשמעות המרכזית של הברכה. כאשר מביאים את ברכת כהנים, היא מבטאת שמירה על קדושת המחנה בעם ישראל. יש בה הגדרה שמונעת גזל, שבועת שקר, ושבועות מפרשת “מצורע”, כמו שפסוקי הברכה מהדהדים: *”יברכך ה’ וישמרך”*. היא גם פותרת מהצורך ביוזמות פרטיות של התקדשות או בנזירות, כאשר היא מעניקה את הקדושה האלוקית ממקורה, כמו שנאמר בה: *”יאר ה’ פניו אליך, ישא ה’ פניו אליך, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”*.

נפנה לעיון אחד בפסוקי הפרשה. כאשר המילים נאמרות *”כֹה תברכו”*, ברור שיש כאן חלות של מצווה על הכהנים לברך את עם ישראל. אך עצם הברכה – האם היא הברכה של הכהנים? כשנאמר *”כֹה תברכו”*, לכאורה הכהנים הם המברכים; אולם כאשר נאמר *”אמור להם… ושמו את שמי”*, הם רק מעבירי הברכה.

נתבונן בכך: הגמרא במסכת סוטה (דף ל”ח) דנה בדוגמה מעניינת מאוד – כאשר מתאסף מניין של אנשים שכולם כהנים (כל העשרה כהנים), כיצד נוהגים כשמגיעים לברכת כהנים? כל העשרה עולים לדוכן ומברכים – את מי הם מברכים? את עצמם? את כלל ישראל? אם יש יותר מעשרה, משאירים עשרה כהנים להקשיב לברכה, ושאר הכהנים עולים לדוכן ומברכים גם את הכהנים שלפניהם וגם את כלל ישראל. לכאורה, מהמקרא הזה משמע שהכהנים, באשר הם, הם המברכים.

המתבונן בדברי הרמב”ם בהלכות תפילה יתבהר לו האפשרות האחרת. אומר הרמב”ם: *”שליח הציבור מקרא את הכהנים מילה במילה, והם עונים אחריו”*, שנאמר *”אמור להם”* – כלומר, הכהנים אינם רשאים להביע את הברכה מצד עצמם, עד ששליח הציבור (הישראלי) יקרא להם ויקריא להם מילה במילה. עוד כותב הרמב”ם בפירוש: *”ואל תטעה לומר מה תועיל ברכת הכהן, שהרי הברכה אינה תלויה בכהנים אלא בקדוש ברוך הוא, שנאמר ‘ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'”*. ולכן מדייק הרמב”ם: הכהנים מקיימים מצוותם שנצטוו בה, והקדוש ברוך הוא ברחמיו יברך את עמו ישראל כחפצו. משמע אפוא שהכהנים רק מקיימים *”ושמו את שמי”* על בני ישראל, וזה פירוש המילים *”כֹה תברכו”* – לשים את שם ה’ על בני ישראל; הם רק מעבירי הברכה. המברך הוא הקדוש ברוך הוא לבדו.

זה מסייע בידינו בשאלה נוספת שדנו בה חכמים: האם הברכה, באופן הזה, ניתנה דווקא לכהנים או שהיא מותרת גם לישראל זר? השאלה אינה פשוטה, כי הגמרא במסכת כתובות (דף כ”ד ע”ב) אומרת במפורש שיש איסור עשה לאדם זר (ישראל) לברך את הברכה שניתנה דווקא לכהנים. כך גם רש”י מדייק: *”כֹה תברכו – אתם ולא זרים”*. לכאורה, פסוקי הפרשה הזו מותרים רק לכהנים להביעם.

אבל אנחנו מכירים הלכה למעשה שבכל יום, כאשר אין כהנים (ואפילו לא כהן אחד), החזן הישראלי שעומד בחזרת התפילה אומר את נוסח *”אלוהינו ואלוהי אבותינו”* ומביע את פסוקי הברכה. כמו כן, בערב שבת ובכל מעמד דומה, מברכים את הילדים בפסוקי הברכה הזו, ובפדיון הבן בחלקו אומרים את פסוקי הברכה הזו. אז כיצד בא ההיתר הזה לכל ישראל להביע את פסוקי הברכה, המוכרים בשם “ברכת כהנים”?

כמה תשובות נאמרו לכך בדברי הפוסקים:

1. **רבי אברהם צבי הירש** (בפירושו “פתחי תשובה”) אומר שהאיסור על זר לברך את ברכת הכהנים חל רק כאשר היא נאמרת בבית המקדש – שם רק הכהנים רשאים. מחוץ למקדש, גם ישראל מותר להביע את פסוקי הברכה, וכך נוהגים.

2. **החפץ חיים** (רבי ישראל מאיר הכהן) כותב ב”ביאור הלכה” שכאשר מכוונים לא לקיים את ברכת הכהנים כמצווה, אלא רק להביע את הברכה – אין בכך איסור.

3. **רבי אברהם בן מרדכי הלוי** (ראש רבני מצרים לפני כ-300 שנה, בספרו “שאלות ותשובות גינת ורדים”) מסביר שהאזהרה “אתם ולא זרים” נאמרה רק כאשר הברכה נאמרת *בתורת עבודה*, כמו כשהכהנים עולים לדוכן לברך. אך אם אומרים את פסוקי הברכה רק *בתורת ברכה* – מותר גם לישראל לאומרם, וכך נוהגים.

נרחיב ונסכם: בעצם, הברכה במהותה היא ברכה מאת הקדוש ברוך הוא. זה נכון לכל הברכות, כמו שלמדנו מדברי **רבי אליעזר פפו** בספרו “פלא יועץ”, שהסביר מדוע נוהגים לומר בנוסח “מי שברך”: *”הוא יברך…”* – כי אין ביד אדם יכולת לברך, רק מאת ה’, מקור הברכה. אם כן, מה תפקיד האדם המברך? להודיע למתברך ולעורר עליו את הברכה מהשמיים.

זו בעצם מה שאנחנו אומרים: *”מי שברך… הוא יברך אותך”*. הברכה מתגלגלת מראשית העולם, עוברת דרך אישי המקרא – מאדם ונח עד אברהם אבינו, שזכה שה’ אמר לו: *”היה ברכה”*. רש”י מפרש: *”הברכות נתונות בידך – עד עכשיו היו בידי, אני ברכתי את אדם ואת נח. מעתה, אתה תברך את אשר תחפוץ”*.

 

מכאן נוכל לסכם: הכהנים זכו, כמו אברהם אבינו, להיות נושאי הברכה – להניחה על כל יהודי, כנאמר *”ושמו את שמי על בני ישראל”*. אך מכוחו של אברהם, שנאמר לו *”אתה תברך… אתה וזרעך”*, יש רשות לכל יהודי להביע ברכה, לעורר ברכת שמיים ולהכילה על כל הניצבים לפניו.

**נזכה כולנו להתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות, ונהיה כולנו מבורכים בברכת שמיים. שבת שלום ומבורכת!**